לפני כשנה יצא לאור הספר "שיח הראוּיוּת – חלופה יהודית בין שיח הזכויות למוסר החובות". מה בעצם ההבדל בין אם אדם אומר: "יש לי זכות" לבין אם הוא אומר: "אני ראוי"? לאחרונה יצאה לאור חוברת בשם "ראוי לטוב", המנגישה את הרעיון המרכזי של הספר לקהל הרחב.
המינוח החוזר על עצמו בכל פסוקי התורה העוסקים באחריות כל כל אדם לגורלו של זולתו הוא 'אחיך', 'רעך' או 'עמיתך' בהטיות שונות. מינוח זה אינו מקרי, אלא עקרוני ומבטא תפיסת עולם ברורה.
המידות הטובות כמניע לאחריות חברתית – עיון במשנת הרמב"ם
מחובה וזכות ל"ראוּיוּת"
על הקשר היהודי הייחודי לארץ ישראל המחזיק בתוכו את הנחות היסוד החשובות והמרכזיות ביותר למדיניות החברתית הראויה למדינה היהודית
על התפיסה החברתית הראויה בה אמורה ההתיישבות ביש"ע לדגול (פורסם ב"נקודה")
על הדילמות הכבדות בנושא טיפול בילדים בסיכון
על מיקור חוץ והדילמות השונות העולות בנוגע לתופעה זו, אשר גוברת בעולם העסקי
בראשית דבריי, ברצוני לתבוע את עלבונו של ניקולא שובין. שובין, היה פטריוט צרפתי, חייל נאמן בצבא נפולאון, אשר שמו הוא המקור למושג 'שוביניזם', ככינוי ללאומנות גסה. מאז הופעת הפמיניזם משמש המושג 'שוביניזם' לתיאור יחס מזלזל של גברים כלפי נשים. אולם דומה כי מישהו אחר ראוי לכך שתואר מפוקפק זה ייגזר משמו, והוא מיודענו, המלך אחשוורוש. תופעה מבישה זו, של החפצת נשים, דינה שתיקרא על שמו: 'אחשוורושיזם"...
בתמיכת משרד התרבות והספורט